<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ע"ט</h1>
<h2>דף יד.</h2>
והראיה שהבאת עוד ממתניתין דפרק אמר להם הממונה דקתני [יומא ל"א ע"ב] קטרת של שחר היתה קרבה [בין דם לאברים ושל בין הערבים היתה קרבה] בין אברים לנסכים ועל כרחין נסכים מקמי נרות דאי לא היו שתי עבודות מפסיקות. גם ראיה זו אינה צודקת, דאם כן לפי מה שאתה סבור אין הקטורת סמוך להעלאה כלל לא באמצע ולא לאחריה שאין עבודה מערב עד בוקר אלא היא ולא לפניה שהנסכים מפסיקין, ואנן בעידן העלאה נהי מקטיר קא אמרינן ואינה אלא בעידן נסכים. ועוד שהרי בקטרת של שחר שנו שהיתה קרבה בין דם לאברים, ולאו דוקא בין שניהם ממש קאמר ולומר שיהו קרבין כסדר הזה דם ואחר כך קטרת ואחר כך אברים לא לרבנן ולא לאבא שאול, וכדאמרינן עלה דההיא בגמרא [יומא ל"ד ע"א] מני אי רבנן בין דם לנרות מיבעי ליה אי אבא שאול בין נרות לאברים מיבעי ליה ופרקינן לעולם רבנן ובסדרא לא מיירי, כלומר לאו כסדר הזה ממש קאמר אלא לומר לך שבשחר קודמת לאברים ושל בין הערבים היו האברים קודמין לה, ובין זה רחב.
ואם תאמר אם נסכים לאחר שתי נרות א"כ מצינו עבודה שכשרה מערב עד בוקר [ואנן] אלא זו אמרינן, אנן בעבודות יום קאמרינן ובעבודות גמורות שתחלתן וגמרן ביום, אבל עבודה שהיא גמר עבודת יום כשרה אף בלילה והוא סוף עבודה דיום, וכדאמר ביומא בשילהי פרק בראשונה [כ"ז ע"ב] למימרא דעבודת יום בעיא פייס עבודת לילה לא בעיא פייס והרי אברים ופדרים, ופרקינן סוף עבודה דיממא הוא, ושמעינן מינה דסוף עבודה דיממא כשרה בלילה, ולפיכך יש לומר דנסכים סוף עבודת התמיד הם שחלק מחלקי התמיד הם ולפיכך כשרים אף בלילה, וכדאמר בתמורה בפרק יש בקרבנות הצבור [י"ד ע"א] מנחתם ונסכיהם [במדבר כ"ט] אפילו בלילה ואפילו למחר, ובערכין פרק אין בערכין [י"ב ע"א] דאיבעיא להו נסכים הבאין בפני עצמן טעונין שירה או לא, פרש"י ז"ל נסכים הבאים בפני עצמן כגון שהביאו היום קרבן צבור ולא הביאו נסכים והביאום למחר דאמר מר מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחר ע"כ. ונסוך המים נמי מאורתא הוה מתחיל כדאמרינן בריש פרק קמא דתענית [ב' ע"ב] רבי אליעזר מנסוך המים גמר לה דאמר מר נסוך המים מאורתא.
ומיהו אי אפשר לומר שהנסכים גופן היא עבודת לילה, שאם כן לא היתה פסולה בזר, וכדאמרינן בשלהי פרק בראשונה [יומא כ"ז ע"ב] אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן זר שסדר את המערכה חייב מתקיף לה רבי זירא וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר ואקשינן ולא והרי אברים ופדרים ופרקינן סוף עבודה דיממא היא, אלמא דוקא סוף עבודה דיממא הנעשית בלילה היא שפסולה בזר הא עבודה שלימה שכשרה בלילה אינה פסולה בזר, ואילו נסכים בין נסוך היין בין נסוך המים פסולה בזר, ולא עוד אלא שהוא חייב עליה מיתה כדאמר באותו פרק [כ"ד ע"א] אמר רב ארבע עבודות זר חייב עליהן מיתה זריקה והקטרה נסוך היין ונסוך המים, אבל היא סוף עבודה דיממא וכמו שאמרתי.
ואלא מיהו ודאי אסיקנא התם בתמורה בפרק יש בקרבנות הצבור דנסכים הבאין עם הזבח אין קרבין אלא ביום, דגרסינן התם [י"ד ע"א] כי סליק רב דימי בר יצחק אשכחיה לרבי ירמיה דיתיב וקאמר משמיה דר' יהושע בן לוי מנין לנסכים הבאים עם הזבח שאין קריבין אלא ביום תלמוד לומר [במדבר כ"ט] ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום, אלא אני סבור שאפילו תמצא לומר שהנסכים באין אחר הקטרת וקודם הטבת שתי נרות אין אני קורא כאן הפסקת שתי עבודות, שאין הנסכים עבודה שלמה בפני עצמה אלא חלק מחלקי עבודת התמיד כמו שאמרתי. והרי לאבא שאול ששחיטת התמיד וקבלת דמו והולכתו וזריקתו והעלאת אברים לכבש הכל היה מפסיק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בשל בקר ואף על פי שהקבלה וההולכה והזריקה כל אחת עבודה בפני עצמה, אלא שכולן חלקי התמיד הם אבל הקטרת עבודה בפני עצמה היא.
